בעשורים האחרונים אנחנו עדים לשינויים מרחיקי לכת שמתחוללים ביחסי הכוחות בין גברים לנשים.
למרות העובדה שאנחנו חיים בעידן שבו נשים הן שותפות מלאות בפרנסת המשפחה, ולעיתים הן המפרנסות הראשיות, לרוב קיימת ציפייה חברתית שהגבר יהיה זה שיישא בתואר "המפרנס הראשי", ולדאבוני, עדיין יש גברים שבשל העובדה שמשכורתם גבוהה משל בנות זוגן, מקבלים החלטות פיננסיות ללא שיתופן וקובעים באופן חד-צדדי את אופי ההוצאות הכלכליות.
במקרים רבים שבהם האישה היא המפרנסת הראשית, הגבר מעורב בגידול הילדים ומהווה מקור תמיכה לבת הזוג בקריירה שהיא מפתחת ובתחומים נוספים, ואז נוצר איזון שמחזק את הקשר הזוגי ואת תחושת השותפות. אפשר שגברים יחוו רגשי נחיתות, חולשה וחוסר נוחות, ואפשר שהם יפלו למלכודת ה"אישה החזקה": הם יעדיפו "לקנות" את הסיפור שהם חיים עם אישה "חזקה", שהיא מסתדרת, שהיא יכולה לשאת הכול, ולא ישכילו להרחיק ראות אל מצבים שבהם היא זקוקה לתמיכתם.
בעידן הנוכחי נשים רבות הן עצמאיות ובשם השוויון הן מקבלות החלטות כלכליות מבלי להיוועץ בשותף שלהן לחיים.
הדבר נכון כמובן גם לגברים שרבים מהם התרגלו לשלוט בכסף ועתה נדרשים להסתגל לכך שעל החלטות כלכליות להתקבל בשיתוף פעולה עם בת הזוג.
כאישה שמתחקה אחר דפוסים שונים ביחסי הכוחות בין גברים לנשים אני מאמינה בכל ליבי שחשוב וכדאי לכל אישה להיות "נפרדת" ועצמאית, ובמידת הצורך, להיות מסוגלת להסתדר בכוחות עצמה, ובה בעת לא לוותר על "השרירים הנשיים" ועל הצורך להיות בקשר שיתופי שמבוסס על אהבה וחברות, לאפשר לעצמה להיות רכה, פגיעה ורגישה. וכך גם גברים, יכולים להיות רכים, ובה בעת לא לוותר על ה"שרירים הגבריים" ועל הצורך בקשר שיתופי.
הַחְלטתי להתגרש מבעלי לוותה בחיבוטי נפש קשים והייתי בטוחה אז ש"הקיר" הגדול שעליי לחצות הוא הגירושין. אני זוכרת את שאמר לי המטפל המלאך שליווה אותי בתהליך: "את חושבת שהאתגר הכי גדול שלך הוא להצליח להתגרש? רק אחריהם תתחיל העבודה האמיתית שלך." הוא צדק המלאך שלי. הוא ידע את מה שאז עוד לא הבנתי, שמאחורי כל "קיר" ניצב עוד "קיר". התאבלתי על הפרידה מבעלי והסתדרתי בכוחות עצמי עד לרגע שבו הרגשתי כמו מוזיקאי שאינו יכול לחולל עוד את קסמיה של המוזיקה, אומנותו; הבנתי שבדרכי לעצמאות מוחלטת איבדתי חלקים נרחבים מהנשיות שלי.
כעבור זמן מה הכמיהה לקשר זוגי בעטה בי מבפנים. בלי שיכולתי לנסח לעצמי את הסיבה התחלתי תהליך אימון חדש עם המאמנת שמלווה אותי עד היום, תמר ניזרי. תמר, שמאמינה בכל ליבה בעוצמה של הזוגיות כבסיס לצמיחה אישית מיטיבה, סייעה לי בדרכה העדינה להבין איזו אישה ארצה להיות ואיזה סוג של יחסים זוגיים ארצה לבנות. בחרתי להיות רכה, חמה, אוהבת, פגיעה, תומכת ונתמכת. באותה נשימה רציתי להיות עצמאית, דעתנית, יודעת את מקומה וערה לתרומתה לקשר.
אני מאמינה שלא במקרה כמה חודשים לאחר תחילת התהליך הכרתי את שרון. הייתי זקוקה לזמן הזה כדי "לעדכן גרסה" ולהיות מסוגלת לבנות שותפות בריאה. לשמחתי, מצאתי בן-זוג מספיק בטוח בעצמו כדי לבטא את חולשותיו ופתוח להיעזר בי, וכך, עם העצמאות והנפרדות של כל אחד מאיתנו, למדנו לקבל יחד החלטות זוגיות, אישיות ופיננסיות. יצרנו מערכת יחסים סינרגטית בין שני מבוגרים שתומכים זה בהתפתחותו של זה.